החלטה בתיק בר"ע 3297/07

1.         בבית משפט השלום בירושלים מתבררת תביעה שהגיש המבקש לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשלוש תאונות דרכים, במועדים שלהלן: 1.10.98, 9.5.00 ו-6.9.05. המשיבה 1 היא מבטחת השימוש ברכב בתאונות הראשונה והשניה, והמשיבה 2 היא מבטחת השימוש ברכב בתאונה השלישית.

ביום 21.6.07 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט לתיקון כתב התביעה ולהוספת תביעה לתשלום פיצויים בגין תאונה נוספת, רביעית במספר, בה היה מעורב ביום 18.1.06. הבקשה הוגשה לאחר שהתקבלו תשובות לשאלות הבהרה שהפנה ב"כ המבקש למומחה הרפואי שמינה בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר אורי פרנקל. מתשובות המומחה עלה, כי בגין הפגיעה בתאונה מיום 18.1.06 נגרמה למבקש נכות ביד ימין בשיעור של 5%.

בית משפט קמא דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה במילים אלה: " מדובר בתיק ישן. אין מקום למשוך תיק זה ללא סוף. אינני מתיר תיקון התביעה".

2.         המבקש משיג על החלטה זו. בבקשה לרשות ערעור שבפני טוען ב"כ המבקש, כי לו צורפה התאונה הרביעית לתביעה, היה הדבר מסייע לבית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, במיוחד בראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד. עוד נטען, כי הגשת תביעה נפרדת בגין התאונה מיום 18.1.06 עלולה לגרום לקבלת החלטות סותרות על ידי המותבים השונים שידונו בענין. ב"כ המבקש הפנה גם להחלטה נוספת של בית משפט קמא, מאוחרת יותר, בגינה לא הוגשה בקשה לרשות ערעור, בה נדחתה בקשתו של המבקש למנות מומחה בתחום התעסוקתי. בהקשר זה נטען, כי לו היו בפני בית משפט קמא מכלול נכויותיו של המבקש, כולל זו שנגרמה בתאונה מיום 18.1.06, היה בכך כדי לסלול את הדרך למינוי מומחה בתחום התעסוקתי.

3.         המשיבות מתנגדות לבקשה ומדגישות, כי הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בשלב מאוחר מאוד, לאחר שהיו למבקש הזדמנויות רבות להגישה לפני כן. עוד נטען, כי מבטח השימוש ברכב בתאונה מיום 18.1.06 אינו נמנה על בעלי הדין הקיימים בתיק, ולכן קבלת הבקשה היתה מביאה גם לתוספת של נתבע חדש ולסרבול ההליכים כתוצאה מכך. ב"כ המשיבה 2 הטעימה, כי למבקש לא נגרמה כל נכות בתאונה מיום 6.9.05 "שבאחריותה", ואין זה סביר לגרור אותה, בשלב זה, להתדיינות מורכבת נוספת.

4.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובות המשיבות ובתשובה לתשובות, על נספחיהן, אני מחליטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור. להלן אבאר עמדתי.

כנזכר לעיל, בבית משפט קמא מתבררת תביעתו של המבקש לתשלום פיצויים בגין שלוש תאונות. אשר לתאונה השלישית, מיום 6.9.05, הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב התביעה ולהכללתה של תאונה זו בגדרו ביום 28.2.06. היינו, לאחר התאונה מיום 18.1.06, מושא דיוננו. כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 11.6.06. לכתב התביעה המתוקן צורף תצהיר בריאות מיום 17.5.06, חתום על ידי המבקש, בו לא מוזכרת כלל התאונה מיום 18.1.06. נהפוך הוא: נאמר בתצהיר, כי המבקש היה מעורב בשלוש תאונות דרכים, ופרט להן מעודו לא נפגע בתאונת דרכים אחרת. לאחר מכן התקיימה ישיבת קדם משפט (ביום 14.9.06), בה הוחלט על הפנייתו של המבקש לבדיקה חוזרת אצל שני המומחים שמונו בתיק, ד"ר אורי פרנקל בתחום האורתופדיה ופרופ' עודד אברמסקי בתחום הנוירולוגיה. שני המומחים חזרו ובדקו את המבקש, תוך שתשומת לבם מופנית לכך שהמבקש עבר תאונת דרכים נוספת ביום 18.1.06. שני המומחים קבעו, כי לא נגרמה למבקש נכות כתוצאה מהפגיעה בתאונה השלישית. רק בתשובה לשאלות הבהרה שהפנה ב"כ המבקש לד"ר פרנקל, נאמר כי למבקש נותרה נכות בשיעור של 5% כתוצאה מהתאונה הרביעית, מיום 18.1.06.

הנה כי כן, למבקש היתה שהות רבה לנקוט במהלך של תיקון כתב התביעה לשם הכללתה של התאונה הרביעית, כפי שנעשה ביחס לתאונה השלישית. ואולם, המבקש לא עשה כן, וטעמיו עימו. יתרה מכך, במועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה ביחס לתאונה השלישית כבר בשלו התנאים להגשתה של בקשה דומה גם בגין התאונה הרביעית, אך הדבר לא נעשה. למעשה, ניתן היה לכלול את שתי התאונות הנוספות במסגרת אותה בקשה, אך, כאמור, המבקש בחר להתעלם באותה עת מן התאונה מיום 18.1.06. המבקש התמיד בכך בפרק זמן של שנה ומעלה שחלף מאז הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה בגין התאונה השלישית ועד שהוגשו חוות הדעת ביחס לתאונה זו. כך, על אף שבמהלך התקופה, בשלבי הדיון השונים, הוזכרה התאונה הרביעית. במצב דברים זה, לא נפל כל פגם בהחלטתה של הערכאה הראשונה שלא להתיר תיקונו של כתב התביעה פעם נוספת בשלב כה מאוחר בו הוגשה הבקשה.

אך מובן, כי דיון מאוחד בכל ארבע התאונות - לו נוהל באופן זה מדעיקרא, או למצער בשלב תיקון כתב התביעה ביחס לתאונה השלישית - היה יכול להיות מיטבי. ואולם, בשלב הנוכחי, לאחר כברת הדרך הארוכה שעשה ההליך עד כה, התועלת שבהוספת התאונה הרביעית ליריעת המחלוקת תהיה קטנה לאין ערוך מן ההכבדה הרבה שבכך. אזכיר גם, כי תיקון כתב התביעה היה גורר צירופו של נתבע חדש וסרבול ההליך גם במובן זה. אכן, הגיעה העת לסיים את הדיון בתובענה שהוגשה בשנת 1999, כסברת בית משפט קמא.

לא למותר לציין, כי אין בהחלטתו של בית המשפט שלא להתיר תיקונו של כתב התביעה כדי לקפח את המבקש, אשר יוכל לערוך תביעה נפרדת בגין הפגיעות שנפגע בתאונה הרביעית. כך הם פני הדברים דרך כלל מקום שאדם נפגע ביותר מתאונת דרכים אחת, ועניינו של המבקש איננו שונה.

5.         אשר למינוי מומחה בתחום התעסוקתי, ענין זה אינו מצוי במישרין בפני. ואולם אעיר, כי גם לו התקבלה הבקשה לתיקון כתב התביעה ולהכללתה של התאונה הרביעית, לא היה בכך, בהכרח, כדי להביא למינויו של מומחה בתחום התעסוקתי. בוודאי לא בשלב זה, טרם חקירת המומחים על חוות דעתם (השווה: ע"א (ירושלים) 6150/05 אברהמי יחיעם נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מיום 28.6.05; רע"א 8485/05 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' יחיעם אברהמי, מיום 19.12.05).

6.         על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

המבקש ישלם לכל אחת מן המשיבות שכר טרחה בסכום של 1,500 ש"ח (כולל מע"מ).

המזכירות תעביר את שכר הטרחה כאמור מתוך הפקדון שהפקיד המבקש בקופת בית המשפט, והיתרה בסך של 1,000 ש"ח תוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

ניתנה היום, א' בטבת תשס"ח (10 בדצמבר 2007), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה.